נטייה לתת משקל יתר לאירועים ולמגמות מהעבר הקרוב, על חשבון תמונה היסטורית רחבה יותר.
הטיית האירועים האחרונים גורמת למשקיעים להעריך את הסיכויים העתידיים בהתבסס בעיקר על מה שקרה לאחרונה, ולא על נתונים היסטוריים רחבים יותר. לאחר תקופה ממושכת של עליות, משקיעים נוטים לחשוב שהשוק 'תמיד עולה' ולהעריך את הסיכון כנמוך מדי; ולהפך, לאחר משבר או ירידה חדה, רבים נמנעים מכניסה לשוק במשך שנים מתוך פחד שהירידה תחזור על עצמה, גם כשהנתונים ההיסטוריים מראים שהשוק בדרך כלל מתאושש.
התופעה מסבירה חלק ניכר מהתזמון הכושל האופייני למשקיעים פרטיים - כניסה לשוק בשיאי אופוריה (לאחר תקופת עליות ארוכה, כשההטיה גורמת לתחושת ביטחון מוגזמת) ויציאה בשפל הפחד (לאחר ירידות חדות, כשההטיה גורמת לפסימיות מוגזמת) - התנהגות ההפוכה בדיוק לאסטרטגיה הרווחית של 'קנה בזול, מכור ביוקר'.
לאחר שנה של עליות רצופות בשוק, משקיעים רבים מגדילים משמעותית את החשיפה למניות ממש לפני תיקון משמעותי, מתוך אמונה שהמגמה החיובית תימשך.