נטייה פסיכולוגית שבה הכאב מהפסד נתפס חזק פי כמה מהעונג משווה מזכייה, מה שמוביל להחלטות השקעה לא רציונליות.
מחקרים בכלכלה התנהגותית (בהם הזוכה בפרס נובל דניאל כהנמן) הראו שהכאב הנפשי מהפסד של סכום מסוים חזק בממוצע פי שניים מהעונג מרווח בגובה זהה. תופעה זו גורמת למשקיעים להתנהג באופן א-סימטרי: הם נוטים למכור מהר מדי מניות מרוויחות (כדי 'לנעול' את הרווח ולהימנע מהכאב של איבוד רווח קיים), אך מחזיקים זמן רב מדי במניות מפסידות מתוך תקווה שהן 'יחזרו לפחות לאיפה שקניתי'.
התנהגות זו, המכונה גם 'אפקט הנטייה', פוגעת בביצועי התיק לאורך זמן - היא מסתמת רווחים ומאריכה הפסדים, בניגוד לכלל היסודי בהשקעות 'תן לרווחים לרוץ וחתוך הפסדים מהר'. מודעות להטיה זו, ולעיתים כללי החלטה מוגדרים מראש (כמו סטופ-לוס אוטומטי), עוזרים למשקיעים להתגבר עליה ולפעול בצורה רציונלית יותר.
משקיע מחזיק במניה שירדה 30% במשך שנתיים 'כי הוא לא רוצה לממש הפסד', בעוד מניה אחרת שעלתה 10% הוא מכר תוך שבוע כדי 'לנעול רווח'.