ההפרש בין התוצר הכלכלי בפועל של משק לבין 'התוצר הפוטנציאלי' שלו - הרמה שהיה מייצר אילו פעל בקיבולת מלאה.
פער התוצר משווה בין מה שהכלכלה מייצרת בפועל לבין מה שהיא הייתה יכולה לייצר תיאורטית אילו כל משאביה - עבודה והון - היו מנוצלים ביעילות מלאה, ללא לחצי אינפלציה. כאשר התוצר בפועל נמוך מהפוטנציאלי (פער שלילי), המשק פועל 'מתחת ליכולת' - סימן להאטה או מיתון, לרוב מלווה באבטלה גבוהה מהרגיל. כאשר התוצר בפועל גבוה מהפוטנציאלי (פער חיובי), המשק 'רותח' ופועל מעבר לקיבולת הבריאה שלו - מצב שלרוב מזין לחצי אינפלציה.
בנקים מרכזיים מנטרים את פער התוצר בקפידה כחלק מהחלטות המדיניות המוניטרית: פער שלילי גדול עשוי להצדיק הורדת ריבית כדי לעודד פעילות, בעוד פער חיובי גדול עשוי להצדיק העלאת ריבית כדי לצנן לחצי אינפלציה. אתגר מרכזי בשימוש בכלי זה הוא שהתוצר הפוטנציאלי עצמו אינו נמדד ישירות אלא מוערך באמצעות מודלים כלכליים, ולכן הערכות שונות של כלכלנים לגבי גודל הפער יכולות להיות שונות משמעותית.
לאחר משבר כלכלי חמור, המשק נכנס לפער תוצר שלילי גדול - הוא מייצר פחות ממה שהוא מסוגל, מה שמלווה לרוב באבטלה גבוהה מהממוצע ההיסטורי.