מדיניות מוניטרית שבה בנק מרכזי רוכש נכסים פיננסיים בהיקף גדול כדי להזרים כסף למשק ולהוריד ריביות ארוכות טווח.
כאשר בנק מרכזי מוריד את ריבית הבסיס לרמה קרובה לאפס ועדיין מעוניין לעודד את הכלכלה, הוא עשוי לפנות לכלי לא שגרתי: רכישה ישירה של נכסים פיננסיים - בעיקר איגרות חוב ממשלתיות ולעיתים גם אג"ח קונצרני - בהיקף עצום, ישירות מהשוק. הרכישות מוזרמות למערכת הבנקאית ככסף חדש, מגדילות את ההיצע הכספי במשק, ומורידות תשואות לטווח ארוך (מעבר להשפעת ריבית הבסיס הרגילה שמשפיעה בעיקר על הטווח הקצר).
המטרה המוצהרת של QE היא לעודד השקעות, הלוואות וצריכה בתקופות של האטה כלכלית חמורה, כפי שנעשה בהיקף חסר תקדים לאחר משבר הסאב-פריים ב-2008 ובמהלך משבר הקורונה ב-2020. מבקרי המדיניות טוענים שהיא מנפחת מחירי נכסים (מניות, נדל"ן) ומעמיקה פערים כלכליים, שכן בעלי הנכסים נהנים ממנה יותר ממי שאין לו נכסים פיננסיים משמעותיים.
הבנק המרכזי מכריז על תוכנית רכישת אג"ח בהיקף 100 מיליארד דולר בחודש כדי להוריד את הריבית ארוכת הטווח ולעודד הלוואות במשק.