נטייה מוכחת סטטיסטית של משקיעים למכור נכסים מרוויחים מהר מדי, ולהחזיק בנכסים מפסידים זמן רב מדי.
אפקט הנטייה, שתועד לראשונה בעבודת מחקר אקדמית משנת 1985, הוא התוצאה המעשית הישירה של הטיית הימנעות מהפסד ושל הטיית עיגון יחד: משקיעים מוכרים מניות מרוויחות בקצב מהיר משמעותית מהקצב שבו הם מוכרים מניות מפסידות, גם כאשר אין הבדל בסיכויי ההמשך הסטטיסטיים בין השתיים. ההתנהגות נובעת מהרצון 'לנעול' תחושת הצלחה מיידית מחד, ומהחשש להודות בטעות ולממש הפסד סופי מאידך.
הבעיה היא שהתנהגות זו הפוכה בדיוק לאסטרטגיה הרווחית ביותר סטטיסטית - מחקרים מראים שמניות שהמשיכו לעלות נוטות להמשיך במגמה החיובית (מומנטום), בעוד מניות שירדו נוטות להמשיך לרדת. משקיעים הסובלים מאפקט הנטייה בפועל מוכרים את המניות ה'טובות' שלהם מוקדם מדי ומחזיקים במניות ה'רעות' שלהם זמן רב מדי, מה שפוגע בביצועי התיק הכוללים לאורך זמן.
מחקר שבחן חשבונות מסחר אלפי משקיעים מצא שהם מכרו מניות מרוויחות פי 1.5 מהר יותר בממוצע מאשר מניות מפסידות, למרות שהמניות המרוויחות המשיכו בממוצע להניב תשואה עודפת.