נטייה להסתמך יתר על המידה על פיסת מידע ראשונית (כמו מחיר קנייה) בקבלת החלטות עתידיות, גם כשהיא לא רלוונטית עוד.
הטיית העיגון גורמת למשקיעים 'להיצמד' למספר מסוים - לרוב המחיר שבו הם קנו נכס - ולהשתמש בו כנקודת ייחוס עבור כל החלטה עתידית, גם כשהמידע הזה איבד רלוונטיות. משקיע שקנה מניה ב-100 ש"ח ימשיך להתייחס למחיר הזה כ'נכון' גם שנים אחר כך, בין אם המניה עלתה ל-300 ובין אם צנחה ל-30, במקום להעריך מחדש את שווייה האמיתי בהתבסס על נתונים עדכניים.
התופעה משפיעה גם על החלטות מכירה: משקיעים רבים מסרבים למכור מניה שירדה עד ש'היא תחזור לפחות למחיר שקניתי בו', למרות שמחיר הקנייה ההיסטורי אינו רלוונטי כלל להחלטה הכלכלית הנוכחית - השאלה הרלוונטית האמיתית היא תמיד 'האם הייתי קונה את המניה הזו היום, במחיר הנוכחי שלה, בהתבסס על הפוטנציאל העתידי שלה'.
משקיע שקנה מניה ב-50 ש"ח מסרב למכור אותה גם כשירדה ל-30 ש"ח, כי 'הוא לא רוצה למכור בהפסד', במקום להעריך מחדש את שווייה העתידי.