השימוש בהוצאות הממשלה ובמיסוי כדי להשפיע על הפעילות הכלכלית במשק, בניגוד למדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי.
בעוד המדיניות המוניטרית נמצאת בידי הבנק המרכזי, המדיניות הפיסקלית היא בידי הממשלה והפרלמנט - היא כוללת החלטות על היקף ההוצאה הציבורית (תשתיות, רווחה, ביטחון) ועל שיעורי המיסוי. מדיניות פיסקלית 'מרחיבה' - הגדלת הוצאות ממשלתיות או הפחתת מיסים - נועדה לעודד ביקוש וצמיחה, בעוד מדיניות 'מצמצמת' - קיצוץ הוצאות או העלאת מיסים - נועדה לצנן פעילות כלכלית ולהקטין גירעונות.
למדיניות פיסקלית ולמדיניות מוניטרית יכולה להיות אינטראקציה מורכבת: הוצאה ממשלתית מסיבית (למשל בתקופת משבר) עלולה להזין אינפלציה, מה שמכריח את הבנק המרכזי להעלות ריבית כדי לרסן אותה - שתי הזרועות פועלות לעיתים בכיוונים מנוגדים, מה שיכול ליצור מתח בין הממשלה לבנק המרכזי בנוגע לכיוון הרצוי לכלכלה.
הממשלה מכריזה על תוכנית השקעה ענקית בתשתיות תוך הגדלת הגירעון התקציבי, כדי לעודד תעסוקה וצמיחה בתקופת האטה.