נתון כלכלי המשתנה רק לאחר שהכלכלה הכללית כבר השתנתה, ומשמש בעיקר לאישור מגמות שכבר החלו.
בניגוד לאינדיקטורים מקדימים, אינדיקטורים מאחרים משקפים שינויים כלכליים שכבר התרחשו, ולכן אינם משמשים לחיזוי אלא בעיקר לאישור ולתיקוף מגמות שזוהו כבר בכלים אחרים. הדוגמה הקלאסית ביותר היא שיעור האבטלה: חברות מפטרות עובדים רק לאחר שההאטה הכלכלית כבר החלה בפועל, ולכן שיעור האבטלה 'מפגר' אחרי מצב הכלכלה בפועל בכמה חודשים.
דוגמאות נוספות לאינדיקטורים מאחרים כוללות ריבית ריאלית ממוצעת, עלות שירות חוב תאגידי, ומדד המחירים לצרכן עצמו (האינפלציה משקפת עליות מחירים שכבר קרו). למרות שאינם מסייעים בחיזוי, אינדיקטורים מאחרים חשובים מאוד לקובעי מדיניות ולכלכלנים, שכן הם מספקים אישור סטטיסטי מוצק לגבי מצב הכלכלה בפועל, לעיתים כאשר יש חילוקי דעות לגבי פרשנות האינדיקטורים המקדימים.
שיעור האבטלה ממשיך לעלות גם חודשים לאחר שהמיתון הכלכלי הרשמי כבר הסתיים, כי חברות זהירות בגיוס עובדים חדשים עד שהן בטוחות בהתאוששות.