שיטת הערכת שווי המחשבת את שווי החברה כערך הנוכחי של כל תזרימי המזומנים העתידיים הצפויים לה.
מודל ה-DCF נחשב לאחת השיטות היסודיות והמכובדות ביותר בהערכת שווי חברות. הרעיון המרכזי: שקל שיתקבל היום שווה יותר משקל שיתקבל בעוד עשר שנים (בזכות פוטנציאל להשקיע אותו ולהרוויח ריבית דריבית), ולכן כדי לחשב את השווי ה'אמיתי' של חברה, יש לחזות את כל תזרימי המזומנים החופשיים שהיא צפויה לייצר בעתיד, ואז 'להוון' (להקטין) כל תזרים עתידי בהתאם למספר השנים שיחלפו עד קבלתו ולשיעור ריבית ההיוון שנבחר.
שיעור ההיוון המקובל למודל זה הוא לרוב עלות ההון הממוצעת המשוקללת (WACC) של החברה, המשקפת את הסיכון הכרוך בהשקעה בה. חולשתו העיקרית של המודל היא רגישותו הגבוהה מאוד להנחות - שינוי קטן בשיעור הצמיחה החזוי או בשיעור ההיוון יכול לשנות את שווי החברה המחושב באופן דרמטי, ולכן אנליסטים מציגים לרוב טווח הערכות ולא מספר בודד.
שווי נוכחי = תזרים מזומנים עתידי ÷ (1 + שיעור היוון)^מספר שנים, מסוכם על כל שנות התחזית.
אנליסט חוזה שחברה תייצר תזרים מזומנים חופשי של 100 מיליון דולר בשנה הבאה, וצומח ב-5% בשנה - הוא מהוון את כל התזרימים העתידיים הללו בריבית של 10% כדי להגיע לשווי הוגן משוער של החברה.