שיעור התשואה הממוצע שחברה צריכה לספק לכלל מקורות המימון שלה - הון עצמי וחוב - יחד.
כל חברה ממומנת בשילוב של הון עצמי (כסף מבעלי מניות, שדורשים תשואה בדמות עליית ערך ודיבידנדים) והון זר (חוב, שדורש ריבית קבועה). ה-WACC מחשב את העלות הממוצעת המשוקללת של שני מקורות המימון הללו יחד, בהתאם למשקל היחסי של כל אחד מהם במבנה ההון של החברה - כלומר, כמה מהמימון הכולל מגיע מהלוואות וכמה מהון עצמי.
ה-WACC משמש כשיעור ההיוון המקובל במודל DCF, שכן הוא מייצג את 'רף המינימום' לתשואה שפרויקט או השקעה חדשה של החברה צריכים לספק כדי להצדיק את עצמם - אם תשואת הפרויקט נמוכה מה-WACC, הוא בפועל 'הורס ערך' לבעלי המניות, גם אם הוא רווחי במונחים אבסולוטיים. חוב נחשב בדרך כלל זול יותר מהון עצמי (בין היתר בזכות מגן המס על תשלומי ריבית), ולכן חברות רבות מנסות לאזן בין השניים כדי למזער את עלות ההון הכוללת שלהן.
WACC = (משקל ההון העצמי × עלות ההון העצמי) + (משקל החוב × עלות החוב לאחר מס).
חברה עם WACC של 8% צריכה לוודא שכל פרויקט השקעה חדש שהיא שוקלת צפוי להניב תשואה של לפחות 8%, אחרת עדיף לה שלא לבצע אותו.